עימות בין מטפל/ת למשפחת המטופל – פצצה מתקתקת

זהירות פצצה מתקתקת!

האם פיצוץ בין המשפחה למטפל/ת שמסתיים בטונים צורמים הוא יוצא דופן? למרבה הצער לא!

ישנם מאות מקרים בהם המטפל/ת נשחק/ת ומתחילה "לזייף", ובני המשפחה הנושאים בנטל לניהול הסיעוד על כל היבטיו האנושיים והמשפטיים – עומדים חסרי אונים מול שתי בחירות בלתי אפשריות:

• האחת היא לפטר את העובד/ת ולהישאר כמטפל יחיד עד (אם בכלל) שיימצא מטפל/ת חלופי/ת.
• השנייה היא להשאיר את הסטטוס קוו מתוך תקווה לא ראלית שהמצב ישתפר.

הכתובת היא על הקיר ואסור להתעלם ממנה. צריך להחליף את העובד/ת, גם אם המציאות העגומה מכריעה ועדיין לא נמצאת מטפלת חלופית.

איך ייתכן שיש בארץ כל כך הרבה? פשוט מאוד: שלטון עובדים זרים.

העובדים הזרים מחפשים כולם עבודה עם קשיש/ה בודד במקום טוב, עדיף תל אביב, בלי שמישהו יסתובב בבית וינהל אותם.

עדיין לא נבנו נוהלים מסודרים אשר "יצ'פרו" עובד מסור ויענישו עובד סורר – וכך כל מטפל/ת, שלושה חודשים אחרי שהגיע לארץ, מתפטר ומחפש עבודה קלה יותר ואין כל כך מענה לבעיה הזו.

התלות של משפחת הקשיש במטפל היא אבסולוטית, וכשהדיכוטומיה בין הרצוי והמצוי אצל שני הצדדים, המטפל/ת ובן המשפחה, מכתיבה את מערכת היחסים – נוצר הרבה כעס. מכאן קצרה הדרך לפגיעה, התעללות והזנחה של המטופל.

מה ניתן לעשות למניעת מקרה דומה?

• לקרוא את הכתובת על הקיר.
• לעשות סבב בין התאגידים השונים (הרשימה נמצאת באתר משרד הכלכלה); לקבוע עם מועמדות/מועמדים ולקחת בחשבון שגם הם יראיינו אתכם. הם יחליטו האם מתאים להם. בנוסף קחו בחשבון שלפעמים הם עלולים לקבוע איתכם אבל בסוף לא באים, או שאומרים "כן" אבל לא מגיעים או מסננים שיחות.
• להציע קצת יותר כסף מהמקובל או יותר חופש. לנסות לחשוב ולנתח את הסיבות למתח ולאי שביעות הרצון, ולנסות לשנות תנאים, סדרי עדיפויות וציפיות.