דמי חופשה לעובד זר

חופשה תעשה בתיאום בדרך כלל בין הצדדים, ותינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא נצברה עם הודעה מראש של 14 יום מהמעסיק או העובד.

כמובן שיש לעובד זכות לבחור יום אחד של חופש ולהודיע על כך 30 יום מראש למעביד. לכן בכל שנה על המעביד לתת לעובד לפחות 7 ימים ברצף, אלא אם העובד מוותר על הרציפות מרצונו בכתב.

בנוסף, אם נאמר לעובד מראש שבחגי ישראל לא יהיה בו צורך – ניתן להוציאו לחופשה (קרי לנכות לו מימי החופשה המגיעים לו עד 7 ימים), שכן 7 ימים צריכים לתת לו ברצף (צריך להיות חלק מהחוזה או בהסכמה בכתב של העובד).

הזכאות לימי חופשה:

פדיון ימי חופשה

פדיון ימי חופש ניתן לעשות אך ורק בסיום יחסי עובד מעביד. מעסיקים שישלמו שנה בשנה לעובדים זרים שאינם יוצאים לחופשה ואינם מנצלים את החופשה, וזאת במטרה לא לצבור תשלום גדול יותר ליום סיום העסקה – עוברים על הוראות החוק!

המעסיקים למעשה מסתכנים בתשלום כפול – גם בסיום כל שנת העסקה וגם במועד גמר חשבון בסיום יחסי עובד מעביד, מכל סיבה שהיא. מעסיק יכול לחייב עובד לצאת לחופשה שנתית גם בניגוד לרצונו, על מנת שלא יצבור ימי חופשה אלא ינצלם בפועל.

אך חוק חופשה שנתית מגביל גם את כמות ימי החופשה שעובד יכול לצבור במידה ולא ניצלם בפועל – חייב לנצל 7 ימים בכל שנה קלנדרית, ואת היתרה לצבור לשנתיים הבאות בהם מועסק.

על כן בעת פדיון ימי חופשה שנתית במועד סיום העסקת העובד, יש לפדות את ימי החופשה להם העובד זכאי בשנת העסקתו הנוכחית בצירוף הימים שצבר על פי חוק וותק בשלוש השנים הקלנדריות שקדמו לה.

לפי שכר מינימום של 5880 ש"ח: פדיון יום חופש שנתי = 235.20 ש"ח (5880 שח חלקי 25 ימי עבודה)

למידע נוסף בנושא חופשה