שלטון עובדים זרים

מאת דנה רשף -"קו למעסיק"

תגובה לכתבתה של חני ישראל. קו לעובד

קראתי כתבה  בשבת על אותה מטפלת  זרה ונאמנה שעובדת כל כך קשה" ולא מצליחה לחסוך"

ורציתי לשתף אתכם בסיפור על הצד השני של המטבע על משפחת מטופל.

סיפורה של מ.

מ.  אינה אשה זקנה היא בת 60 + גרה בדירה יפה במרכז הארץ עם בעלה,להם שלשה ילדים בוגרים עצמאיים ומסודרים .

בעלה של מ. חולה מזה כמה שנים באלצהימר. מיד בשלבים הראשונים של מחלתו כשמ. הבינה

כי יהיה צורך להיעזר במטפל מאחר ובעלה נזקק להשגחה צמודה .היא ישבה עם ילדיה ותכננה את העתיד.

למכור את הבית הגדול . לקנות דירה בת 4חדרים בבית משותף  ובהפרש הכסף שיתקבל

להשתמש לחיי היום יום ולטיפול בבעלה החולה. תכננה ובצעה.

בערך שנה מהיום שעברה לדירתה החדשה וכשלש שנים מאז חלה בעלה .

היא קיבלה רישיון להעסיק עובדת זרה ואמנם נמצאה לה מטפלת חמה ואנושית שהייתה עימה כשנה וחצי .

התנהלות לאורך ההעסקה

מ.שלמה לה שכר הולם בהתאם לחוק. המטפלת  שכבר טיפלה קודם לכן במשך כשנה במשפחה אחרת.

והחזירה את כל חובותיה עבור הבאתה ארצה, שלחה את רוב שכרה הביתה לפיליפינים וכך משך השנה וחצי

שעבדה אצל מ. הכסף ששלחה הספיק  לקנית  דירה מרווחת למשפחתה.
מחלת האלצהימר אצל בעלה של מ. החמירה  ,הוא הפך אלים,ואגרסיבי כלפי זרים בעיקר כלפי נשים .

וכך החליטה מ. בצער רב להיפרד מהמטפלת המסורה ולהחליפה במטפל גבר

היא רק לא לקחה בחשבון כמה עובדות חשובות :

1. מצבו של בעלה הורע והוא ניזקק להשגחה מתמדת

2.מצבם של העובדים הזרים בסיעוד הוטב משמעותית והם חיפשו עבודה קלה,

רוצים לטפל בחולה עצמאי שאיתו אפשר לצאת ולהתאוורר. לטפל במטופל בודד ללא משפחה,

לטפל במשך היום ,ולא להישאר בלילות בבית המטופל.

אז מה עשתה מ.?

וכך התחילה שיירה של מטפלים שנשלחו אליה מחברות הסיעוד אליהם פנתה שבאו ראו וסרבו

לקבל עבודה או  קבלו את התפקיד נשארו חודש  קבלו את אישור  העבודה הנכסף. ויומיים אחרי התפטרו.
פגשתי את מ. בקניון מובילה את בעלה ביד, שומרת עליו כמו על ילד בן שנתיים.

לא אל תיגע.לא לכאן. . שב .לא אל תקום, מנסה לעשות קניות לסוף שבוע  וידיה ועיניה עסוקות

בלשמור על הגבר שפעם היה בעלה, מתחת עיניה עיגולים שחורים עינים עצובות ועייפות,

"אני שוב לבד". כבר 10 ימים כל מי ששולחים מראיין אותי .אומר שיבוא .ונעלם.

אין לי כבר כח. הצעתי שכר יותר גבוה.יותר חופשות. והם לא רוצים.

מ. נאבקת לשמור על כוחותיה, למענו , הוא בעלה תלוי בה כמו תינוק מבוהל.

והיא אינה מוכנה לותר ולהעבירו לבית אבות .הרי הבטיחה לעצמה שתשאר איתו

בבית כל זמן שכוחותיה עימה. כאב לי לראותה כך. מ. שאף פעם לא התלוננה

שתמיד בגבורה ובכוחות שמרה על שקט על אופטימיות,נראתה אבודה על סף תהום.

אז למה?

מבין עשרות פיליפינים שחיפשו עבודה לא נימצא אחד שיתמיד. האין הם זקוקים לכסף?

למקום עבודה ,לביטחון? כנראה שלא מספיק. הם כבר הרויחו כל כך הרבה שעכשיו הם יכולים לחכות,

להיות בררנים ,ללא עבודה קבועה זמן מה,כי תמיד ימצא פה ושם איזה ניקיון או עבודה מזדמנת אחרת.מה בוער?

זהו סיפור אמיתי, סיפור עצוב, סיפור  המשותף  למאות משפחות של קשישים, נכים, חולים,והורים לילדים

בעלי צרכים מיוחדים הסובלת בשקט ללא שום גוף מסגרת או חוק שיתייחס למצוקתם וימצא פתרון.