נטישת עובדים חדשים – מה ניתן לעשות?

הבעיה הגדולה ביותר בהעסקת עובד זר בסיעוד היא עזיבה פתאומית מצד העובד הזר חודש

לאחר הבאתו ארצה או אפילו פחות. המעסיק השקיע זמן וכספים עבור היבוא, ההשמה,

הויזה וייתכן גם עלויות בידוד, ונשאר חשוף וללא החזר ההוצאות ששילם.

מעסיקים שואלים האם מגיע לנו החזר הוצאות? האם ניתן לקזז משכר העובד את התשלומים ששולמו?

והתשובה לכך לצערנו היא לא. העלויות הללו מוטלות על המעסיק ואל לו למעסיק לגלגל אותן על העובד.

אלו הנחיות הנהלים, ועל מנת שיוכל מעסיק לקזז בגין עלויות ששולמו ייצטרכו לערוך מספר שינויים

בנהלים הקשורים לייבוא עובדים חדשים ארצה.

אך יחד עם זאת נשאלת השאלה למה המדינה לא נותנת מענה למעסיקים? ששילמו ממיטב כספם וכעת שוב לבד ומחפשים עובד חדש?

הרי ניתן להגדיר כי על העובד לעבוד אצל המטופל בתקופה מינימלית של שנה או חצי שנה

לפחות על מנת באמת לוודא התאמה או אי התאמה, ועובד שיעזוב טרם השלמת פרק הזמן

החייב ישיב למעסיק את העלויות הכרוכות בהבאתו.

נעשתה הגבלה בכל מה שקשור לאזורים גאוגרפיים על מנת לאפשר גם למעסיקים בפריפריה

להעסיק עובדים טובים, אך יש בהחלט מקום להגבלות נוספות.

המעסיקים בסיעוד, אשר לרוב הינם אוכלוסייה קשת יום, המסתמכת על תשלומי קצבת זקנה ופנסיה,

שצריכה כל שקל למחייה ולא יכולה להרשות לעצמה לבזבז כספים מיותרים עבור עובד שאפילו לא מעוניין להישאר ולעבוד.

כשם שנקבע בפסק דין סעש 33622-05-16‏ ‏ מתאריך 01.05.2018 מעסיק אשר השקיע

משאבים בהכשרה מיוחדת לעובד רשאי במקרים מסוימים לדרוש מהעובד להתחייב לתקופת העסקה מינימלית.

במקרים אלה אם העובד מפר את התחייבותו ועוזב את העבודה לפני תום התקופה שאליה התחייב,

המעסיק רשאי לדרוש מהעובד להשיב את עלות ההכשרה. מדוע לא מגדירים את העלויות הגבוהות

הכרוכות בהבאת עובד זר כעלויות הכשרה? ומדוע לא מגידירים לעובד תקופת העסקה מינימלית

אצל אותו מעסיק אחרת יגורש וינוכו משכרו העלויות ששולמו בגין הבאתו.

או לחלופין יצירת מנגנון ענישה או דיווח אחר כנגד העובדים שמגיעים ארצה ועוזבים לאחר זמן קצר.