זכויות וחובות של עובדים זרים בסיעוד

ב-2010 הוגשו בבית דין לעבודה 7,000 תביעות של עובדים זרים כנגד מעסיקיהם בסיעוד.

מאמר זה מתייחס למטפלים בסיעוד.

רבות דובר על זכויות העובדים הזרים. המחוקק מתייחס אליהם בצורה זהה לעובדים הישראלים,

ומעניק להם קשת רחבה של הגנות , שעות עבודה ומנוחה, זכויות סוציאליות, הגנה מפני פיטורים שרירותיים,

ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, חופשות , שבועיות, חופשות שנתיות, חופשות בחגים , דמי מחלה  .פיצויים וכו.

המדינה הגדירה את שכרם כשכר המינימום ,אין להם הוצאות  כיוון שרובם גרים אצל המטופל שלהם,

תאורטית, הם יכולים לשלוח מדי חודש את כל משכרתם הביתה.

ומה לגבי חובותיהם?

חובה עליהם לעבוד רק בסוג אחד של עבודה שלשמה הובאו לישראל.

חוקיות שהייתה מותנית בעבודה אצל מעסיק אחד, שלו ניתן היתר ע"י משרד התמ"ת

להעסיק עובד זר, הם אינם חופשיים לעסוק בכל עבודה ולעבוד אצל כל מעסיק בכל תחום.

מותר להם לעזוב את המעסיק תוך שמירה על חוקי העבודה (מתן הודעה מוקדמת וכו)

אבל ברגע שעזבו את מעסיקם יש להם 60 יום למצוא מעסיק חדש בעל היתר העסקה.

במידה ולא מצאו, שהייתם בארץ אינה חוקית ובאם יתפשו יגורשו לארצות מוצאם.

מגבלה נוספת הינה תקופת ההעסקה,  המדינה מאפשרת לעובד בסיעוד  לעבוד בישראל 4 שנים ו3 חודשים .

בתוך תקופה זו הוא רשאי להחליף ולשנות מעסיקים. בתום התקופה, חייב העובד לעזוב את ישראל,

אלא אם כן, ימשיך לטפל ולעבוד במקום עבודה קבוע, במקרה כזה לא מגרשים אותו

מתוך גישה הומנית והתחשבות במעסיק הסיעודי שלו.

כמובן חלה עליהם החובה המוסרית לשמור על חוקי המדינה הכללים ,האוניברסליים והאנושיים.

 הפרדוקס כאן הוא זכויותיו של העובד הזר מפורטות בפרטי פרטים ע"י המחוקק.

אולם חובותיו למעט החובה לעבוד אצל מעסיק מאושר, אינן מוזכרות ואין מפורטות על ידי המחוקק.

וכך, שיווי המשקל אינו מאוזן, המעסיק מאוים בתביעה משפטית ואינו מעז

לעיתים קרובות לעמוד על זכויותיו ולדרוש את המגיע לו כדין.