שבר במפרק הירך בגיל השלישי – סכנות ואפשרויות טיפול

שברים בירך שכיחים במיוחד אצל מבוגרים בגיל השלישי מעל גיל 65. לפי ארגון ה-CDC, כ-300 אלף אנשים בארצות הברית סובלים משבר בירך מדי שנה.

שבר בירך עלול לגרום לכאב משמעותי, ירידה ביכולת התנועה והחלמה ממושכת. הוא משפיע באופן שלילי על איכות החיים ובמקרים מסוימים אף עלול להוביל למוות בשל סיבוכים כגון קרישי דם, דלקת ריאות וזיהומים מסכני חיים.

ביצוע פעילויות יומיומיות, כגון מטלות בית, עשוי להיות קשה לאחר שבר בירך. עיסוק בתחביבים ופעילויות פנאי יכול גם הוא להיות מושפע, מאחר שהניידות עשויה להיות מופחתת. במקרים מסוימים, אדם הסובל משבר בירך לעולם לא חוזר לרמת התפקוד הקודמת שלו.

מהו שבר בירך?

שבר בירך הוא שבר בחלק העליון של עצם הירך, במקום המפגש עם עצם האגן. עצם הירך, הנקראת גם עצם הפמור (femur), היא העצם החזקה והגדולה ביותר בגוף. עם זאת, אצל אנשים מבוגרים יותר, כאשר העצמות נחלשות – שברים בירך מתרחשים ביתר קלות כתוצאה מטראומה באזור.

רוב שברי הירך הם באנשים מבוגרים בני 65 ומעלה. זה קורה מסיבות שונות, כולל מצבים רפואיים המשפיעים על שיווי המשקל. בנוסף, עצמות חלשות בשל אוסטאופורוזיס שכיחות בעיקר בקרב קשישים. דבר זה יכול להוביל לשבירת עצם הירך בקלות רבה, אפילו עם נפילה קלה.

סיבות לשבר במפרק הירך

• נפילה
• תאונת דרכים
• תנועות חזרתיות (עלולות להוביל לשבר מאמץ)

שברים בירך עשויים לכלול סדקים ושברים מלאים. אלו הן פציעות קשות הגורמות לכאב משמעותי ודורשות טיפול רפואי מיידי.

תסמינים של שבר בעצם הירך בקשישים

• כאבים עזים במפשעה או בירך.
• חוסר יכולת להעביר משקל לרגל הפגועה.
• נפיחות וחבורות באזור הירך.
• פנייה כלפי חוץ של הרגל בצד הפגוע.

גורמים לשברים בירך במבוגרים בגיל השלישי

נפילות
נפילות הן הגורם העיקרי לרוב שברי הירך אצל אנשים מבוגרים. מחקרים מראים ש-83% ממקרי המוות משברים בירך קורים בגלל נפילות. בנוסף, 88% מהביקורים בחדר המיון והשהייה בבית החולים בשל שברים בירך – נובעים גם הם מנפילות. מספר גורמים עשויים להוביל לנפילות אצל מבוגרים:

• בעיות ראייה עלולות להוביל לפספוס מפגעים ובמעידה, לשינוי תפישת העומק ולהשפעה על שיווי המשקל.
• מצבים קוגניטיביים, כגון דמנציה, יכולים להשפיע על אופן ההליכה ולהגביר את הסיכון לנפילה.
• תופעות לוואי תרופתיות – תרופות שונות עלולות לגרום לחוסר תחושה, סחרחורת ועייפות, מה שמגביר את הסיכון.
• מפגעים סביבתיים – בהתאם למקום המגורים, סכנות סביבתיות עשויות לכלול קרח או משטחים רטובים שהופכים את המדרכות לחלקלקות, מדרגות או שבילים מוארים בצורה גרועה ועוד.

אוסטאופורוזיס
היחלשות העצמות עלולה להוביל לשברים רבים בירך. כמו כן עצמות חלשות נוטות יותר להישבר כאשר סובלים מפציעה.

נשים מאבדות מסת עצם וצפיפות עצם מהר יותר מגברים, בשל הירידה ברמת האסטרוגן שמתרחשת עם הגיל. לפי הקרן הבינלאומית לאוסטאופורוזיס בארה"ב, כ-75% מכלל השברים בירך מתרחשים אצל נשים.

גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס כוללים:

• גיל מתקדם
• מין (נקבה)
• חוסר סידן בתזונה
• אנשים בעלי עצמות דקות
• חוסר פעילות גופנית
• עישון
• שתיית אלכוהול מופרזת

גורמים נוספים שעשויים להוביל לנפילות כוללים תזונה לקויה, שעלולה להוביל למחסור בוויטמין D ולסיכון מוגבר לעצמות חלשות.

מצבים רפואיים מסוימים יכולים גם הם להוביל לחולשת שרירים ולאיזון לקוי, כגון מחלת פרקינסון, נוירופתיה היקפית ושבץ מוחי.

סיבוכים והשלכות של שברי ירך בקשישים

שבר בירך יכול להשפיע באופן משמעותי על ניידות, עצמאות ואיכות חיים כללית. כפי שדווח על ידי הקרן הבינלאומית לאוסטאופורוזיס בארה"ב, שברים בירך קשורים לעתים קרובות לדרגה מוגברת של תלות. לאחר פגיעה בירך, עד 20% מהאנשים זקוקים לסיוע סיעודי.

בנוסף, ההשלכות של שבר בירך אצל קשישים עשויות לכלול:

תמותה
ללא סיבוכים, כגון זיהום, שבר בירך בדרך כלל אינו מסכן חיים. עם זאת, ההשלכות של שבר בירך עלולות להגביר את הסיכון למוות, במיוחד אצל קשישים.

סקירה ב-World Journal of Orthopedics מצאה ששיעור התמותה לאחר שבר בירך הוא 22% בשנה הראשונה.

תחלואה
מדוע שברים בירך גורמים למוות בקרב קשישים? הסיכון הגבוה למוות נובע לרוב מסיבוכים. אלה יכולים לקרות בשל פגיעה בניידות ובעיות כירורגיות אפשריות. סיבוכים פוטנציאליים כוללים דלקת ריאות, קרישי דם ותסחיפים ריאתיים, פצעי לחץ וכן זיהומים המובילים לאלח דם.

אובדן עצמאות
שברים בירך גורמים לירידה ביכולת התנועה, שעלולה להימשך ולהוביל אף להפרעה קבועה. מבוגרים בגיל השלישי עשויים להתקשות לחזור לשגרה לאחר ההתאוששות. דבר זה מוביל לרוב לקושי בביצוע פעולות חיי היומיום, כמו גם להסתמכות מוגברת על עזרה חיצונית.

מחקר תצפיתי משנת 2020 שנעשה בקרב 224 פציינטים עם שבר בירך, אסף נתונים שונים כגון יכולת לבצע טיפול יומיומי, רמת דיכאון ואיכות חיים כללית. החוקרים מצאו כי לאחר שבר בירך, אנשים חווים ירידה ניכרת ביכולתם לטפל בעצמם, להתנייד ולתפקד.

אפשרויות טיפול בשברים בירך

טיפול שמרני ללא ניתוח
בדרך כלל יש צורך בניתוח לאחר שבר בירך. עם זאת, במקרה של שברים קלים – טיפול לא ניתוחי עשוי גם הוא להיות אופציה. טיפול בשברים בירך ללא ניתוח בחולים מבוגרים, עשוי לכלול טיפול בכאב, פיזיותרפיה ושימוש באביזרי ניידות וסיוע.

ניתוח שבר בירך
טיפול בשברים בירך בחולים קשישים כולל בדרך כלל הליך ניתוחי. סוג הניתוח הדרוש עשוי להיות תלוי בחומרת ובסוג השבר. האפשרויות כוללות בדרך כלל שתי דרכים עיקריות:

• קיבוע שבר (ניתוח ORIF) – הליך זה כולל הכנסת סיכות, ברגים, פלטות או מוטות מתכת לתוך עצם הירך. דבר זה עוזר להחזיק את חלקי העצם במקומם בזמן שהמטופל מחלים. בחלק מהאנשים ניתן להסיר את הריבועים לאחר ההחלמה, וחלק אחר חי איתם בשגרה. הליך כירורגי זה משמש בדרך כלל לטיפול בשבר פתוח או תזוזת עצם בירך.
• החלפת מפרק הירך – חלק מהמטופלים מעל גיל 65 הסובלים משבר בירך זקוקים להחלפת מפרק הירך. הליך זה כרוך בהחלפה מלאה או חלקית של המפרק. כמו כן ניתוח זה עשוי להיות נחוץ אם השבר גורם לירידה באספקת הדם לחלק הכדורי של מפרק הירך.

שיקום והחלמה לאחר שבר בירך

שיקום לאחר ניתוח כולל לרוב שילוב של מספר אפשרויות:

פיזיותרפיה
פיזיותרפיסטים עובדים עם מטופלים כדי לשפר כוח, שיווי משקל וניידות. לדוגמה, מטפלים עשויים לעזור למטופלים ללמוד איך להיכנס למיטה ולצאת ממנה, לעבור מישיבה לעמידה (ולהפך), ללכת עם אביזר ניידות כגון הליכון וכן הלאה.

ריפוי בעיסוק
מרפאים בעיסוק עוזרים גם הם לקשישים להחלים משברים בירך. הם עוזרים למטופלים לחזור ולבצע את פעולות היומיום, כגון רחצה והתלבשות תוך כדי החלמה.

טיפול בכאב
ניהול כאב לאחר שבר בירך הוא חיוני בהקדם האפשרי, כדי לחזור לשגרה וליכולת התנועה עד כמה שניתן. טיפול בכאב עשוי לכלול תרופות אופיואידיות זמן קצר לאחר הניתוח.

לפי מצבו המטופל יעבור גם לתרופות הניתנות דרך הפה, ולבסוף גם תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים, שעשויות לסייע בהחלמה.

התאוששות, החלמה ומניעת שברים בירך

התאוששות ממצב של ירך שבורה בקרב קשישים יכולה להשתנות בהתאם לגיל ולבריאות הכללית.

מחקר בכתב העת Osteoporosis International בחן נתונים של 173 חולים מעל גיל 65 שהחלימו משבר בירך. החוקרים מצאו שציר הזמן להחלמה משבר בירך, כפי שהוגדר על ידי בדיקות תפקודיות, היה כ-6 חודשים. עם זאת, סובייקטיבית, חלק מהמשתתפים במחקר סיימו את החלמתם המלאה לאחר כ-9 חודשים.

שלבי ההחלמה כוללים בדרך כלל:

• שלב אקוטי – שלב זה כולל ניתוח או טיפול מיידי, נמשך בדרך כלל שבוע או שבועיים ועשוי לכלול אשפוז חלקי.
• שיקום מוקדם – שלב זה כולל אביזרי תמיכה לנשיאה במשקל ופיזיותרפיה לשיפור הכוח ולסיוע בהחזרת העצמאות. שלב זה נמשך בדרך כלל כשישה שבועות ועשוי להימשך גם בתוכנית שיקום אשפוזית, מרפאות חוץ או טיפול ביתי.
• שיקום בינוני עד מאוחר – השלב המאוחר כולל פיזיותרפיה מוגברת וריפוי בעיסוק. הוא עשוי לכלול עבודה על תנועות מתקדמות, כגון טיפוס במדרגות ומעבר לנשיאת המשקל המלא על הרגל הפגועה. שלב זה עשוי להימשך עד 6 חודשים.
• שלב התחזוקה – נמשך לאורך זמן וכולל חזרה הדרגתית לפעילויות הקודמות או הרצויות, לצד מיקוד בשיפור הכוח, הניידות ושיווי המשקל.

אתגרים וקשיים קיימים בכל אחד מהשלבים לעיל. לדוגמה, אובדן עצמאות עלול לגרום לאדם עם שבר בירך לסהול מחרדה או דיכאון. גם שיקולים מעשיים עשויים להיכלל באתגרים, כגון מקום מגורים ומחיה בשלב ההתאוששות וההחלמה.

משפחה ומטפלים יכולים להיות בעלי תפקיד חשוב לאחר שבר בירך בקשישים: עידוד לעצמאות, סיוע בפעילויות חיי היומיום (כגון בישול, ניקיון ומטלות בית), עזרה בהסעות, עידוד להתמדה בתרגילי הפיזיותרפיה, אוזן קשבת וחמלה כדי שהמטופל יביע את דאגותיו ועוד.

מניעה והפחתת הסיכון לשבר בירך

יש מספר דברים שניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון לנפילות ולשברים אפשריים בירך:

תוכנית למניעת נפילות
בתי חולים, מרכזים קהילתיים ומרכזי יום למבוגרים מציעים לרוב גם תוכניות למניעת נפילות. תוכניות אלו משלבות טיפים מעשיים עם תרגילים לשיפור שיווי המשקל.

שינויים בבית
התאמת הבית כוללים ביצוע בדיקות הערכה ונגישות, כדי לקבוע האם והיכן יש סכנות נפילה, וביצוע השינויים הנדרשים בהתאם:

• הסרה / תיקון של שטיחים רופפים.
• תאורה ומעקות בטיחות במדרגות ובאזורי הליכה בבית.
• הסרת חפצים בחללים מרכזיים עם תנועה מרובה במהלך היום.
• התקנת מוטות אחיזה, מושבי מקלחת ושטיחים מונעי החלקה כדי להפחית נפילות בחדר האמבטיה.
• הטמעת כבלי חשמל בקיר או צמוד לו כדי שלא יחצו אזורי הליכה בבית.
• וכן הלאה…

שימוש באביזרי עזר
אם בעיות שיווי משקל או ניידות הן מקור לדאגה, השתמשו במכשירי עזר כגון הליכונים או מקל הליכה.

פעילות גופנית
פעילות גופנית סדירה, כולל אימוני כוח, יכולה לשפר את חוזק העצמות ואת שיווי המשקל, ולהפחית את הסיכון לנפילה. יש להתייעץ עם גורם מקצועי כגון רופא, פיזיותרפיסט ועוד.

בדיקות שגרתיות קבועות
בדיקות סדירות אצל הרופא יכולות לזהות שינויים בראייה ובעיות בשיווי המשקל, כמו גם בדיקת התרופות שעלולות להוביל לתופעות לוואי המגבירות את הסיכון לנפילה.

מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ רפואי מקצועי