הזדקנות היא אומנם תהליך טבעי, אך לעתים קרובות היא מלווה בלא מעט קשיים. זה יכול להתבטא בכאבים, ירידה בניידות ועד קושי גדול מהרגיל לנהל את חיינו בשל מצב סיעודי כזה או אחר.
רוב הקשישים נחושים להישאר עצמאים. כ-90 אחוזים בארצות הברית מקווים להזדקן בבית ולהישאר בביתם לפחות ב-5 עד 10 השנים הקרובות. גם בישראל המספרים דומים. עם זאת, כשני שליש מהקשישים בארה"ב זקוקים לעזרה בהשלמה של לפחות משימה יומית אחת (כגון אכילה, רחצה, ניידות, קניות, פיננסים ועוד).
זהו בהחלט מצב לא נעים כאשר אנו רוצים דבר אחד, והגוף שלנו נחוש לבצע משהו אחר. תחושה של אובדן עצמאות היא הסיבה העיקרית לכך שקשישים רבים, הזקוקים לעזרה ואף לטיפול סיעודי, מסרבים לקבל את הסיוע הדרוש להם. לעיתים בן המשפחה עצמו נאלץ לטפל בהורה, אך מה קורה אם בן המשפחה אינו מסוגל לעשות זאת? הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, אם יידרש לכך?
כאן המקום לציין שגם מצבים סיעודיים רבים לא מחייבים טיפול צמוד 24 שעות ביממה, בעיקר ברמות הסיעוד הקלות (רמה 1 עד 3). במצבים כאלה ההורה המבוגר עשוי להתנגד לקבלת עזרה מכל סוג. אז מה עושים אם ההורה מסרב לקבל סיוע? הנה 5 עצות שיכולות לעזור.
שנו את הגישה שלכם
אם הגישה הנוכחית שלכם לא עובדת, הגיע הזמן לשנות טקטיקה. אל תחזרו על אותו נאום שוב ושוב. הנה כמה אסטרטגיות שעשויות לעבוד:
- תנו תחושה של שליטה – אל תדברו על איך הם "חייבים" לעשות משהו. במקום זאת, בקשו מהם לבחון אתכם אפשרויות ביחד.
- ספקו נקודת מבט חיובית – הביעו את הדאגה והאהבה שלכם, במקום את התסכול והפחד שלכם.
- הדגישו את היתרונות בקבלת עזרה או טיפול – לדוגמה: תוכלו לעשות יותר דברים, כמו קניות, מפגש עם חברים ועוד.
כדאי גם לקבל משוב מאנשים שאתם סומכים עליהם, כגון בני משפחה או חברים קרובים. שאלו אותם אם אתם דוחפים מדי, שתלטניים מדי או משתמשים בגישה שנועדה לכישלון. לאחר מכן שנו את הגישה שלכם בהתאם.
קחו צעד אחורה
אם ניסיתם לגשת בעדינות ליקירכם ללא הועיל, שקלו לסגת מהנושא לזמן מה. כאשר קשיש אינו רוצה סיוע ומרגיש שהוא נאלץ לעשות זאת, קל לו להרגיש שהוא איבד שליטה על חייו.
במצב כזה מומלץ לסגת לאחור לכמה שבועות. זה יכול לתת ליקירכם זמן לחשוב, להעריך את מצבו ואולי אף להסיק באופן עצמאי שהוא זקוק לעזרה.
דברו על מה שאתם מרגישים
אם יש לכם מערכת יחסים טובה עם ההורה, מן הסתם אכפת לו מהרגשות שלכם. במקום לומר לו שהוא חולה או זקוק לעזרה, דברו על הרגשות שלכם. כמה תסריטים שכדאי לנסות:
- "אני רוצה שתהיי מאושרת, אבל קשה לי לעזור לך במשימות היומיומיות כי יש לי ילדים ומשפחה משלי."
- "אני מרגישה ממש מותשת ואתה לא נראה מאושר במיוחד. אני מחפשת דרך לעזור לשנינו."
- "אני דואג לכם כל כך כי אני אוהב אתכם. אני רוצה למצוא דרך שתישארו עצמאיים, תהיו פעילים יותר ותמיד בטוחים."
אל תגידו להורה שהוא נטל עליכם, מתנהג באנוכיות או מעצבן אתכם. המטרה היא למקד את החרדות שלכם, ולהציג את קבלת העזרה כפתרון.
בקשו עזרה מאחרים
לפעמים השליח חשוב יותר מהמסר. אם מישהו אחר יציג להורה את הדילמה, זה יכול לחולל הבדל משמעותי בהתייחסות. בנוסף, על ידי שיתוף אנשים אחרים אתם הופכים את המסר למשכנע יותר, ושומרים על עקביות בנרטיב המשפחתי.
כמה אנשים שכדאי לגייס לתמיכה:
- דמות סמכותית ואמינה עבור ההורה שלכם (כגון רב למשל).
- רופא מהימן שידגיש את הסכנות שבהמשך החיים לבד.
- בן משפחה אחר שאיתו ליקירכם יש מערכת יחסים טובה. האם אמא תמיד מקשיבה לבן האהוב עליה? האם לנכדים יש השפעה על האב? בקשו מהם עזרה.
אם יקירכם עדיין מסרב, התערבות משפחתית עשויה להיות מועילה, אך עשו זאת בזהירות. המטרה היא להביע דאגה – לא לגרום להורה להרגיש שכופים עליו משהו.
קבלו ייעוץ מקצועי
אם יקירכם עדיין מסרב לחלוטין לקבלת עזרה אך נמצא בסכנה, ייתכן שתצטרכו לקבל תמיכה מאיש מקצוע. לדוגמה, עורך דין המתמחה בנושא קשישים יכול לעזור לכם לבחון את האפשרויות העומדות בפניכם, לייעץ לכם לגבי אפוטרופסות או מסמכי ייפוי כוח או להפנות אתכם לעובד סוציאלי שיכול לעזור. רופא משפחה, גריאטר או פסיכולוג יוכלו גם הם לספק ייעוץ נחוץ ואף לשוחח עם ההורה המתנגד.
קחו בחשבון שיקירכם עשוי להיות כועס ופגוע. עם זאת, מצב זה עדיף על פגיעה שתהרוס את חייו או את חייהם של אחרים.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לייעוץ מקצועי
