סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע כי אין לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית (90 יום) משנסתיימה תקופת זכאותו של העובד לימי מחלה בתשלום, ניתן לפטרו, כמובן שאין זה פוטר את המעביד מחובתו לתן הודעה מוקדמת וכן בתשלום פיצויי פיטוריו של העובד.
זו סוגיה שלמדים מכלל הלאו את ההן או הכן. קרי, החוק לא אוסר פיטורי עובד זר או ישראלי לאור מחלתו, בתנאי שיינתנו לו כל התנאים והזכויות. קרי מה שהחוק לא אוסר מותר.
יש לוודא עם בית החולים שאכן העובדת לא תוכל לשוב בתוך זמן קצר לעבודה.
יש לבדוק את תנאי פוליסת הביטוח הרפואי של העובדת, והאם מאפשרים בכיסוי הביטוח חו"ד או רופא תעסוקתי. אם אכן זה המצב והעובדת לא תוכל לשוב לעבודה ניתן לפטר ושלם לה את כל הזכויות המגיעות לה:
1). פיצויי פיטורין.
2). לעניין ימי המחלה – כמו שמפורט בראש העמוד. ימי מחלה, בהבדל מימי חופשה אינם ניתנים לפדיון, קרי ניתן לפדות אותם בכסף רק אם לא נותקו יחסי עובד-מעביד. כמובן שהעובד חייב להמציא תעודת מחלה כתנאי לקבלת דמי המחלה. כמו כן, אם העובדת תעבוד בזמן ימי המחלה במקום אחר תישלל ממנה הזכאות לדמי מחלה. אם המעביד רוצה לפטר את העובדת בזמן מחלתה אין איסור לעשות כך והוא רשאי, אולם בתי המשפט חלוקים עדיין בדעותיהם,
האם יש לחפוף את תקופת ההודעה המוקדמת לימי המחלה?
בשונה מימי חופשה, אין לחפוף ימי מחלה לימי הודעה מוקדמת . תקופת המחלה אינה נכללת בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים, וזאת בהתאם לתכליתה של ההודעה המוקדמת – חיפוש עבודה אחרת, שאותה אין העובד יכול להגשים בעת שהוא חולה. כלומר יש לבדוק כמה ימי מחלה צבורים יש לעובד (עד 90 יום) ורק לאחר מימושם תחל תקופת ההודעה המוקדמת.
3). כל עוד המעסיק שילם ביטוח לאומי ועשה לעובדת ביטוח רפואי הוא למעשה חסין מפני תביעה (שכן רכש ביטוח בדיוק בשביל זה).
4). הבראה, חופשה צבורה והפרשי שכר אם קיימים.
5). להוציא לה מכתב פיטורין כדין ולציין בו כי לאור אי יכולתה לעבוד והזדקקות הדחופה לעובד (שכן המעסיק לא יכול להישאר ולו יום אחד ללא עובדת לאור מצבו) אין מנוס מלפטר את העובדת תוך תשלום מלוא הסכומים המגיעים לה. על פי החוק יש לאפשר לעובדת לשהות בבית המעסיק לתקופה נוספת של 7 ימים (עד שתמצא סידור) כמובן ללא תשלום וללא עבודה מצידה.